אי שם באביב פינת חודש אפריל, נתנו לסבחה (אחת מעובדות השדה החרוצות) חבילת זרעיי מלוכיה שלוקטו מתרמילי הצמחים בסוף הקיץ שעבר. סבחה טמנה את הזרעים בערוגה ייעודית לירק הקיצי ובמשך כשלושה שבועות הושקתה הערוגה אך נבטי מלוכיה אין. כבר חששנו שאת הקיץ הנוכחי נעביר ללא הירוק הנוצץ הזה, אך אז התרחש נס פך המלוכיה. באחת מערוגות החסה שנשתלו באותה עת וששימשה בעבר ערוגה לגידול מלוכיה, החלה נביטה צפופה של הירק מזרעים שהתפזרו במקום באופן טבעי בסוף העונה שהייתה. כעת התלבטות, האם לעשב את נבטי המלוכיה הצעירים ולקטוף את החסה או לעשב את החסה ולאכול את המלוכיה. מניסיון העבר, ערוגת החסה הקיצית אינה מוצלחת במיוחד ובמקרה הטוב מצילים ממנה חסות בודדות, המלוכיה לעומתה משגשגת בימים אלו בערוגת החסה לשעבר וסבחה קוטפת מידי יום צרורות מלוכיה טרייה, ירוקה ושופעת.
אז מה עושים עם מלוכיה?
מלוכיה היא עשב ממשפחת החלמיתיים, כלומר קרובת משפחה של החוביזה. בדומה לשימושים בעלי החוביזה הירוקים, ניתן להינות גם מעלי המלוכיה בצורתם הנאה או להשתמש בהם כמרכיב עיקרי במרק, תבשיל, קציצות ושיקים ירוקים. בדומה לבמיה ולחוביזה, גם לעלי המלוכיה מרקם רירי וייבוש העלים ממים לפני השימוש יפחית את התופעה. ניתן לקצוץ את העלים הטריים בעונה זו ולהקפיא במנות וליהנות ממרק מלוכיה מחמם עם זיכרון של קיץ במשך כל החורף.
המתכון של סבחה –
להזהיב בשמן זית בצל קצוץ ומספר שיני שום. לקצוץ את עלי המלוכיה (אפשר במיקסר) ולהוסיף לסיר עם הבצל והשום המוזהבים, לכסות בשכבה דקה של מים רתוחים, להוסיף מלח ופלפל שחור (אבקת המרק הושמטה בעריכה) ולבשל עד לקבלת תבשיל ירוק בסמיכות הרצויה, ניתן לאכול עם פיתה או עם אורז.
בתיאבון ולבריאות
מהמשק