החשבון הוא פשוט, אם טפטפת אחת נותנת שני ליטרים בשעה ובערוגה של תפוח אדמה יש שני צינורות עם טפטפת כל 30 ס"מ ומשך השקיית קליטה הוא כחמש עד שבע שעות וזרענו עשר ערוגות של שבעים מטרים. אז יוצא שהגשם המבורך שעבר פה בשבוע שעבר חסך לנו כ 60 קו"ב מים שהם 60000 ליטר וזה רק בתפוח אדמה.
נסו לדמיין את זה בצורת 40000 בקבוקים של ליטר וחצי מים מינרלים ותחושו את המושג: "גשמי ברכה".
עכשיו שהגשם עבר ואפשר לנשום לרווחה כי החשבון הפשוט כבר מאחורינו, אפשר להסתכל קדימה ולהבין שבשבועות הקרובים אנו צריכים להיות מוכנים עם ערוגות לחציל, קישוא, חסה, שמיר, כוסברה, צנונית, בצל ירוק, תירס, סולניים ודלועיים.
האדמה כרגע בוצית ואי אפשר לעלות עליה עם הטרקטור לצורכי כיסוח ערוגות שסיימו לעבוד, פיזור קומפוסט ותיחוח לערוגות החדשות. אז עכשיו אנחנו מקווים שתבוא הפוגה שתאפשר התייבשות של שכבת הקרקע העליונה כדי שנוכל להכין את השטח ולהמשיך את מחזור השתילות והזריעות כמתוכנן.
נסו לדמיין אלפי שתילים שמחכים לבית בצורת ערוגות ישרות, מאווררות ומדושנות ותחושו את המושג: "גשם בעתו".
זה מזכיר לי את הבדיחה שהתפרסמה ב"סיכומים" העיתון המקומי של כפר יהושע וזה לשונה:
מושבניק, משדה יעקב כמובן, בוכה שאין גשם והשדות מתייבשים. אחרי שבוע שירדו בו 100 מ"מ, פוגשים אותו שוב בוכה. שואלים אותו: "רצית גשם מה עכשיו…?" הוא עונה: "100 מ"מ זה טוב לחסה, אני שתלתי כרוב".
עד כאן שיעורינו להיום בנושא תורת היחסות, מציאות חקלאית ומסטיק בזוקה.
להתראות בין עגלי הטל המנצנץ מדי בוקר על עלי הפטרוזיליה.
שבוע טוב
זהר.