ראש חודש יולי, אמצע התמוז, הירח מתמלא והחום עולה.
השדה מסיר שכבות של העונה החולפת, הערוגות מתפנות וכבר מתחילים בעיבודים והכנת השטחים לקראת העונה הקרבה, עונת שתילות הסתיו שתחל בחודש אוגוסט.
לא פשוט להיות עלה ירוק תחת השמש הקיצית בשדה הפתוח. והנה למרות החום ניתן לראות בשדה מספר איים ירוקים של ירקות קיץ קשוחים שמשגשגים דווקא כעת. ביניהם נפגוש את עלי הריחן, מלוכיה, לוביה מטפסת, במיה, בטטה והנה הופיע לו עלה חדש, תרד מלאבר.
אנו מכירים היטב את סוגי התרד הנפוצים בהם התרד התורכי והאהוב הנותן את עליו מתחילת הסתיו ועד סוף החורף וגם את זה הניו זילנדי המכסה את השטח כמרבד לאורך כל השנה. בקיץ זה אנו מתנסים לראשונה בגידול עלי תרד מלאבר, זן אסיאתי של צמח מטפס חובב חום הנותן עלים בשרניים, ירוקים ומבריקים במהלך חודשי הקיץ והסתיו המוקדם בהם אנחנו כל כך כמהים לקצת ירוק בעיניים ובצלחת.
באביב החולף שתלנו צמחי תרד מלאבר משני זנים, ירוק ואדום. הצמחים נקלטו במהירות והחלו לשלוח זרועות מטפסות שמעליהן בנינו רשת הדלייה. הזן האדום תפס במהירות את הרשת וכבר הגיע לראשה ואילו זה הירוק פיתח גבעולים עבים, עסיסיים וכבדים יותר ומעדיף בדומה לתרד הניוזילנדי להישאר קרוב יותר לאדמה. מקורות יודעי דבר מספרים שהזן האדום יפתח עלים גדולים בתנאים של חצי צל ואילו זה הירוק אוהב דווקא שמש מלאה כמו שהוא זוכר שהייתה אז בדרום הודו בחבל מלבאר החם, "זה היה לפני שהוא התחיל עם הנדודים"…
את עלי המלאבר ניתן לאדות, להקפיץ, לבשל ולטגן וכמובן גם לאכול חי כתוספת לסלט. יש הממלאים את עליו הגדולים והחמיצות העדינה בטעמו אכן מזכירה את עלי הגפן המטפסת.
איחולים חמים לקליטה קלה ומהירה
בתיאבון ולבריאות
מהמשק