זה התחיל עם איזה זרזיף קטן שהעיר אותנו בשבוע שעבר, שימו לב הגשם מתקרב, הזדמנות אחרונה לעלות על השטח עם הטרקטור, לסיים להוציא את הבטטות, לפני שהעמק הופך שוב לביצה. ביום שישי התגברו הרוחות ונשמעו רעמים אך גשם אין. שבת בבוקר זה כבר היה באוויר, רוחות חזקות מכסות את השמיים בגוון אפור ערפילי ומטלטלות את העצים שמפילים פקאנים על גג הפח בקול גדול, הנה זה בא. לקראת הצהריים נפתחו ארובות השמיים והגשם שכל כך ציפינו לו סוף סוף כאן. כמויות יפות מאוד ירדו במהלך השבת וביום ראשון. לא משנה איזה ארכה נקבל, הגשם הראשון תמיד יתפוס אותנו לא מוכנים. מרזבים סתומים, חליפות סערה מנוקבות, בטטות ודלעות שזקוקות למכסה ועוד כהנה וכהנה חפצים שמתעופפים ברוח ונרטבים יחד איתנו. הגשם שהגיע מלווה ברוחות החזקות ובברד, מותיר אחריו גם סימנים בירקות השדה. הרוח השכיבה את הפורי והכרובית והעיפה חלק מגג הסככה. הברד סימן את החסה, התרד והמנגולד ולבטח יעכב את המשך התפתחות הירקות.
העבודה בשדה מאפשרת לנו לחוות את הטבע במלוא עוצמתו, קשה להאמין שאדם שפוי ימצא את עצמו עומד בלב סערת רוח, גשם, ברד וברקים בשדה פתוח בשש בבוקר שקוע בבוץ ומלקט תערובת לסלט… תודה לכל אוהבי הירקות הטריים על ההזדמנות.