שלום מהמשק
ימים של סתיו, עונת מעבר בין חום לקור בין רע לטוב בין ייאוש לתקווה, מה שבטוח זו אי הוודאות.
המציאות הפכה דינמית והיא משנה את פניה ואת סדר היום שלנו אין ספור פעמים ביום.
השבוע ציינו את ראש חודש מרחשוון ואכן התחיל מריר החודש הזה שיש האומרים שהוא החודש היפה בשנה.
ובשדותינו, "תעזבנו יום יעזבך יומיים, העגלה נוסעת אין עצור". זוהי עונה של זריעה, שתילה וצמיחה. בכל שבוע מצטרפים ירקות ופירות חדשים לרשימת הקטיפים מתרד תורכי ועד כרובית מאבוקדו ועד פומלית. עבודת החקלאות מבוססת על המשכיות והתמדה. אם לא נזרע היום לא נקטוף מחר. אם לא נכין ערוגות לא נשתול, אם לא נשקה, אם לא נעשב, נקטוף, נשטוף נארוז… עונה חקלאית היא תהליך ואם מדלגים על שלב, אם חסרה חולייה בשרשרת, הלכה העונה.
והנה ביישובי קו העימות הזמן עצר מלכת, העגלה הפסיקה לנוע, חסרות חוליות רבות בשרשרת ואחת מהן הם הפועלים הזרים, העובדים התאילנדים. עם כל הכבוד לטכנולוגיה, בחקלאות, אין עדיין תחליף לכוח אדם חרוץ ומיומן שמבצע מידי יום אין ספור פעולות קטנות ופשוטות.
בישראל מועסקים כעשרים וחמישה אלף פועלי חקלאות זרים רובם מתאילנד, וכשנים עשר אלף מתוכם עוזבים בימים אלו את הארץ. יש הטוענים שמדובר בסיקול ממוקד של החקלאות הישראלית, פגיעה ישירה בביטחון התזונתי. תתארו לכם, קרוב לחצי מעובדי החקלאות העיקריים מפסיקים לעבוד בבת אחת וחוזרים במצוות משפחותיהם, שראו את התמונות המזעזעות, הביתה לתאילנד. זהו משבר.
רוח ההתגייסות וההתנדבות המרגשת את כולנו בימים אלו מסייעת בהצלת מזון ובמתן סיוע לחקלאים שצריכים להדביק את הפער תחת תנאים לא פשוטים. משרד החקלאות מתחיל להבין את ממדיי התופעה והשלכותיה ופונה אל השגרירות התאילנדית שתנסה למתן את גל העזיבה. במקביל מעניקים בונוסים ותמריצים לתאילנדים שיבחרו להמשיך לעבוד באזורי קו העימות ולחקלאים שיעסיקו כוח אדם ישראלי חסר ניסיון. פניות נעשו לשגרירות וייטנאם על מנת לגייס כוח של עובדים זרים חדשים בהיתר מידי ואשרות שהייה של עובדים זרים הבוחרים להישאר תוארך באופן אוטומטי.
רבים ודאי חושבים שבעקבות המשבר, הישראלים יחזרו לעבוד בחקלאות. אבל בואו לא נשלה את עצמנו, איך אפשר לשלם שכר דירה שלא נדבר על רכישת בית במציאות הכלכלית הישראלית שנת 2023 ממשכורת של פועל חקלאי? זוכרים את יוקר המחייה? באופן אבסורדי העשייה החקלאית נכון להיום אינה ברת קיימא.
שאלות רבות צפות על פני השטח בימים אלו ובתוכם גם הזווית החקלאית והבטחון התזונתי.
כבר בקורונה כשהפסיקה תנועת הסחורות הבין לאומית הבנו את חשיבותה של החקלאות המקומית אך יבוא התוצרת הטרייה לא נפסק ולא התמתן. עגבניות ממשיכות להגיע מטורקיה בעוד אלו הישראליות נפסלות לשיווק ונרקבות על השיחים. מחאות החקלאים לא עזרו בהפחתת מחירי המים וברגולציית הפועלים הזרים. ואז הגיעה המלחמה הארורה.
כאמור, אי הוודאות שולטת בימים אלו ואנו לא יודעים לאיזה מציאות נתעורר ביום שאחרי. מה שבטוח שיש עבודה רבה שצריכה להיעשות כאן ועכשיו.
תודה רבה למונג התאילנדי הראשון במשק שחוזר הביתה אחרי שלוש שנים טובות, אנחנו כבר מתגעגעים. תודה לתאם, תאי, מאי, בסט ותיו שנשארים איתנו, לעת עתה, גם בימים קשים אלו.
קדימה לעבודה, יש מלא בטטות לאסוף בשדה.
"וכיתתו חרבותם לאתים
וחניתותיהם למזמרות"
שבת של שלום מהמשק