הבורות שלנו העולם צמח סביבנו בצורה מזורזת, אפשר לומר פרועה.המציאות מלאה שינויים שאנו מסתגלים אליהם, אך איננו יודעים את משמעותם, ואת תוצאות הלוואי שלהם.ככה גלשנו (או טיפסנו) בקצב מזורז אל עידן הפלסטיק, מכשירי החשמל, האינסטנט, האריזות החד פעמיות, המכונית הפרטית והמחשב. אנחנו משתמשים במוצרים שאיננו יודעים עליהם כלום פרט לשימוש ולתועלת או ההנאה המידית שאנו מוצאים בהם.
ככל שאנו משתמשים ביותר מוצרים, הבורות שלנו מתעצמת.האם שקית הניילון שלי עתידה לחנוק יצורים ימיים? לא העליתי זאת על דעתי,הפסולת האורגנית במטמנות פולטת גזי חממה ותרכובות רעילות,הטיולי שלי לפנינות טבע ונוף, באמצעות נסיעות ארוכות, תורמות להכחדת הטבע.הרצון שלי לגור באזור טבעי , שקט ומרוחק, בבית צמוד קרקע, פוצע את הנוף עי סלילת כבישים בנוף בתולי, ויוצר עומס בכבישים כאשר יושבי הפרברים נוהרים למקומות העבודה ומרכזי המסחר המרוחקים ממגוריהם.
השימוש הרב ברכב, של שהעדיפו להתרחק מהמרכז, תורם לפגיעה בטבע, ליותר זיהום אויר וגזי חממה. כשאנחנו מתעוררים לעובדה שדרך חיינו מביאה בעקבותיה חורבן, ולא נותר זמן רב לשינוי המגמההמובילה להתאבדותו של המין האנושי,אנו מתעוררים לבורותנו.
אנו מתחילים לשאול שאלות, ולחפש דרכים חלופיות, ועם כל הידע הרב שצבר המין האנושי, עלינו לתור אחר התשובות והן אינן זמינות.כיצד להתנהג באופן שאינו פוגע בסביבה?על כל צעד ושעל צצות שאלות- ממה מורכבים מוצרי הצריכה שלנו, והאריזות שלהם?חומרי הבניה הצבעים הדבקים.
המכשירים והאביזרים השונים.מהם חומרי הגלם.מי היו האנשים שהשתתפו בתהליך של הכנת חומר הגלם.
האם תהליך זה הינו ידידותי לסביבה? האם העובדים לא נפגעים מעבודתם?
האם אינם מנוצלים על ידי המעסיק?האם המפעלים שיצרו עבורי את חומר הגלם, ואת המוצר הסופי לא פגעו בסביבה ולא זיהמו אותה?האם הם לא ניצלו את הפועלים שלהם.מי מטפל בפסולת של המפעלים.כיצד מטפלים בפסולת שנוצרת ממוצרי הצריכה לאחר השימוש? לצאת מהבורות- לחיות באמת, לחפש פתרונות.הזמן קצר מכדי שנחכה לרכוש את כל הידע הזה במוסדות הלימוד.עלינו לדרוש מהיצרנים לספק לנו מידע אמיתי ובדוק, כפי שהיום נדרשים יצרני מוצרי מזון וקוסמטיקה לפרסם את מרכיבי המוצריםהנמכרים לנו.המוצר צריך להיות מלווה בתעודה המדווחת על- ארץ המוצא, חומר הגלם,התהליך והשפעתו על הסביבה, תנאי ההעסקה, הובלת המוצר- מרחקי הובלה, רמת הזיהום, וכל פרט שיהפוך אותנו לאנשים שיכולים להבין באמת כיצד אנו חיים, ולבחור את הבחירות שלנו על סמך ידיעה ולא מתוך בורות ועיוורון, כפי שזה היום.חוסר הידיעה מאפשר לנו להתעלם.זו דרישה אוטופית, אבל כאשר תהפוך לדרישת הציבור, ניתן יהיה לעגן אותה בחוק.המידע צריך להיות ברור, בשפה עממית, ונגיש לכל צרכן.יתכן שעדיף שיופיע באינטרנט ולא מודפס, אבל יש לדאוג שהנגישות למידע תהפוך לנחלת הכלל, בכל ארץ בה ניתן להשיג מידע.