לפני כשבועיים סיפרנו על משפחת הכירוונים, אותה ציפור מצוייה אשר הטילה את ביציה באדמת השדה וגוננה עליהם בחירוף נפש מפני הנמיות.

לא חלף שבוע והנה גוזל אחד בקע מן הביצה וכעבור יום בקע גם השני. השמחה היתה גדולה. אמא כירוון המשיכה לגונן במסירות על גוזליה באזור אותה גומחה ששימשה כקן לביצים.

יום אחד בבואנו להשקות את ערוגת תפוח האדמה השכנה, הבחנו בנמיה החולפת בריצה על פני הערוגות מאזור הקינון אל עבר סבך אלת המסטיק. כאשר התקרבנו לבדוק האם לגוזלי הכירוון שלום, לא מצאנו אותם. האם והאב המודאגים, לעומת זאת, נשארו בשטח ונעו בין אזור הקן השומם לשולי שיח האלה.

החשש היה כבד. האם הנמיה חיכתה לבקיעת הביצים? האם הכירוונים נרדמו בשמירה? האם ייתכן סוף טרגי לסיפור? תיאוריות על מלחמת הקיום בטבע ריחפו בין הערוגות, החזקים שורדים ולמה בכלל הכירוון מטילה את ביציה ומגדלת את גוזליה במקום כל כך חשוף ולא בצמרת עץ למשל.

והנה חלפו יומיים וזוג כירוונים עם זוג גוזלים מופיעים בחלקת שדה אחרת. האם יתכן שמדובר באותה משפחה? כעבור יום הם מופיעים שוב באזור שיח אלת המסטיק הקרוב לאזור בו הם קיננו. סוף טוב הכל טוב, למשפחת הכירוונים הצעירה והמאושרת שלום. החזקים שרדו אך הטוב ניצח.

לכל החקלאים החובבים, זהו הזמן לזרוע דלעות, תירס, מלפפון, שעועית, לוביה ובמיה. בקרוב נקבל שתילים של אבטיח, קישוא, עגבנייה וחציל.